Time Out תל אביב About

זהו, יום הבוחר: כל אירועי ומבצעי הבחירות במסעדות של תל אביב

לא יודעים אם שמעתם או לא, אבל מחר (27.10) הולך להיות איזה עניין קטן כזה עם קלפיות ופוליטיקאים ושינוי. נדמה לנו שקוראים לזה הבחירות הכי גורליות בתולדות המדינה. ויש להודות, אנחנו במדינת תל אביב לא מחזיקים באחוזי הצבעה מרשימים מספיק – אחוזי ההצבעה בתל-אביב-יפו הם 72 אחוז, ובאמת שאנחנו יכולים וצריכים יותר. כי תל אביב היא עיר של אוכל, בילויים ותרבות – אבל כמו שלמדנו בשנים האחרונות, כל אלו לגמרי תלויים ומתבססים על הבחירה שלנו. אי אפשר לצאת ולבלות במהלך מלחמת נצח. אז מחר תצאו גם אתם להצביע, תחשבו על החיים שאתם רוצים לחיות פה אחרי, ושימו פתק לפי צו מצפונכם, בתקווה ויכוון אותנו לכיוון הנכון. ואחרי שתקיימו את חובתכם האזרחית, צאו לחגוג את היום הבחירה כאילו הוא היום האחרון שלנו פה (מה שיכול להיות) באחד מהמוני המסעדות והברים שמציעים הנחות ליום השבתון של הבחירות והטבות מיוחדות למי שחוזר עם סלפי מהקלפי. זה היום שלכם, תבחרו נכון.
>> יש חיים מחוץ למדגם: 13 דברים לעשות ביום הבחירות

פלורנטין ודרום העיר

– תרבות של סולידריות וקפה אלנבי מתארגנים לאירוע יום בחירות שמח במיוחד עם טאקו ומרגריטות, תקלוטים של JAY JAY ו-Barrt Nouveau, פורטרטים של הכלב/ה הפרטי/ת שתצייר בלייב נועה גופר (14:00-12:00), חולצות Books Not Bombs ועוד מרצ׳ של סולידריות, וגם פינת ילדים. הצטלמתן בקלפי? תראו תמונה ותקבלו צ'ייסר ומדבקת "הצבעתי" (גם בעיצוב נועה גופר). זה די נחמד להיות חשוב.
אלנבי 121, 17:00-11:00

– ביין בכרם בנחלת בנימין מוזגים לכבוד הבחירות שמפניות בכוסות בתקווה לשינוי, בתוספת תפריט בראנץ' מיוחד, למשל טוסט קממבר עם ריבת בצל צ׳ילי אדום, סלט בוראטה וצלחת גבינות ליד היין. אווירה חגיגית עד לסגירה מובטחת, ואם תגידו שהצבעתם תקבלו גם צ'ייסר קוניאק או ערק פלטר.
נחלת בנימין 29, מ-11:00

– WABI היפנית של דין שושני תכבד בצ'ייסר חינם את כל מי שהצביע, גם אם הצבעתם למפלגה יפנית (אזהרה: הן לא חלק מגוש השינוי).
דה פיג'וטו 23

– ביום הבחירות הקטן מתחפש לשיפודייה עם פרגית, כבד עוף, קבב ועוד על שיפודים בגריל ואורז, טחינה, סלט ירקות קצוץ ועמבה כתוספת. לקינוח תקבלו עוגת גבינה ביסקוויטים מקושטת בדגלי ישראל קטנים, ומ-18:00 יתחיל סרוויס ערב עם תקלוט של Marzipan ועוד שלל הפתעות, ומי שמצביע זוכה בבירה מהחבית וצ’ייסר און דה האוס. צריך איכשהו להתכונן לשעת חשיפת המדגמים.
לוינסקי 46, מ-12:00

– קזינו סן רמו מכבד בכוס בירה על חשבון הבית את מי שביקר בקלפי, אז הצביעו והשפיעו ותחזרו לשתות.
נחמה 2, מתחם נגה

– מסעדת שילה של השף שרון כהן מביאה אל יום החופש שבאמצע השבוע את בראנץ׳ הסופ"ש עם מקושקשת על בריוש עם בשר סרטנים ועירית, שקשוקת פירות ים ובייקון ברוטב יין אדום לצד תפריט הערב המלא שיהיה זמין כבר בצהריים.
מונטיפיורי 9, 16:00-12:00, להזמנות

– בראסרי לונל של השף ינון אל על יגיש לכבוד יום הבחירות בראנץ' מיוחד עם מנות בראסרי קלאסיות ומקוריות, למשל ברוסקטה ג'חנון וקורנפלקס עם חלב מתירס לבן, חמאת שאטה ולבנה. כל מי שיגיע עם פתק מהקלפי יהנה מכוס יין על חשבון הבית. תלגמו לאט, זה יחזיק יותר זמן.
אברבנאל 72, 15:00-10:00, להזמנות

– בבר היין פר דרייר מציינים את יום הבוחר עם בראנץ' של גרסאות מיוחדות למנות ישראליות אהובות – למשל בורקס גבינות בגרסה צרפתית וביצה רכה, פלאפל בבריוש ושקשוקה פרובנסיאלית. לאורך כל היום בקבוקי יין ישראלים יימכרו ב-15% הנחה, שאנחנו מניחים שגם זה סוג של הטבה, במיוחד אחרי שתחסלו בקבוק.
בת עמי 7, מתחם נגה, 16:00-10:00 (לאחר מכן תפריט ערב עד הלילה), הזמנות בטל' 03-6292111

– בגילה וננסי, התדר, פורט סעיד וסוף מפתים אתכם לצאת להצביע: מצביעים, מצלמים סלפי בקלפי, מציגים במסעדה בערב הבחירות ומקבלים בקבוק בירה חינם, ובגילה וננסי גם צ'ייסר ממשקאות נבחרים. עכשיו רק נותר לקוות שהנבחרים שלנו יהיו טובים לפחות כמו המשקאות.

מרכז העיר

– "לכבוד חג הבחירות הראשון לשנת 2026 וכדי לתת כבוד ל-120 הנקניקיות שבכנסת, אנחנו מארגנים לכם הפנינג של כמה וכמה סוגי נקניקיות. לכל אחת סיפור ודעה אך את כולן נאכל באהבה", אומרים בבר היין FLOR, ומבטיחים מסיבת נקניקיות עם טרופית לכל מצביע. פייר, אם היו מציעים טרופית לכל מצביע בקלפי כנראה שאחוזי ההצבעה היו עולים.
וילסון 10, מ-12:00

– BOB, בר היין של מושיקו גמליאלי וקבוצת בר 51, יקדים במיוחד ליום הבחירות את שעת הפתיחה. בין השעות 18:00-16:00 יתקיים האפי האוור עם 30% הנחה על כל התפריט – כלומר גם אוכל וגם אלכוהול – ולכבוד היום יתווספו שפריצים ומנות ספיישל של ברוסקטות, פינצ׳וס וצלחת נקניקים מאיטליה – שזה באופן אירוני, שוחד בחירות של איטלקים.
בן יהודה 17, מ-16:00

– בסניפי ברגר קינג חוגגים את יום הבחירות עם 27% הנחה על כל התוספות שליד הכריך – אנגרי צ'יפס, טבעות בצל, פוטטוס, נקניקיות קינג & צ'יפס, הצ'יפס הקלאסי של ברגר קינג ועוד (בישיבה בסניף ובאיסוף עצמי בלבד). בסדר, אז 27% זה מספר מאוד מוזר להנחה (תעשו 26% ותגידו שזו השנה), אבל לפחות זו דרך טובה לזכור שאין בישראל אף קינג.
קניון עזריאלי, שד' רוקח 104

– ב-Shake Shack מציעים הטבה של 1+1 על כל הקוקטיילים שתימשך עד סוף החודש (31.10). נקווה שעד אז לא יהיה עוד סבב בחירות.
דיזנגוף 69, נמל תל אביב מבנה 9 וביג פאשן גלילות

– המסעדות של שפית נרקיס אלפי ייפתחו ביום הבחירות בשעות הצוהריים. בביינה יוגש תפריט ספיישלים של המבורגר דג/בקר עם צ'יפס לצד קוקטיילים, יין ובירה. בפיצה קוטה יוגש תפריט הפיצות הרגיל, ומי שיצטלם בקלפי יצ'ופר באייס מרגריטה, לטפל בבריין-פריז של יום הבחירות.
טשרניחובסקי 4, 16:00-12:00, להזמנות; גאולה 44, 16:00-12:00, להזמנות

– בקפה אחד העם ו-D298 יוצאים במסר של ניצחון ומציעים הפתעה מתוקה לילדים שההורים שלהם הצביעו. זה נשמע לנו קצת מקריפ, אז רק תוודאו שההפתעה המתוקה לא מוגשת מתוך ואן.
אחד העם 51, דיזינגוף 298

– מסעדת דוק פוצחת בחגיגה דמוקרטית כטאקריה מקסיקנית ומארחת את החברים מטאקו לואיס בירושלים, שיכינו טאקוס, תירס, סלט קיסר ועוד, וכמובן מרגריטות כיד המלך. "נאכל, נשתה המון ונביא את השינוי כי ככה צריך", אומרים האחים דוקטור וצודקים.
אבן גבירול 27, מ-12:00, הזמנות באתר

– שף יובל בן נריה מזמין לבלות את הזמן שלפני או אחרי הקלפי במסעדת a, שתיפתח במיוחד לסרוויס צוהריים ותגיש את תפריט הערב המלא ב־20% הנחה, כולל אלכוהול; ובטאיזו עם דיל שולחן שבת, שבדרך כלל שמור לצוהרי סוף השבוע: מנה ראשונה, מנה שנייה ומנה עיקרית ב-220 ש"ח לאדם.
מנחם בגין 121, 17:00-12:00, להזמנות; מנחם בגין 23, 17:00-12:00, להזמנות

– בטאקו דה לוליטה כל מי שמצביע מקבל מרגריטה על חשבון הבית, לחיזוק העצבים עד שיתפרסם המדגם.
מל"ן 43, שוק הכרמל

– בית הקפה־גלריה NORISH ייפתח כבר בשעות הבוקר המוקדמות לקפה ומאפה בדרך לקלפי. בצוהריים (18:00-13:00) מעלים הילוך עם תקלוט לייב ודיל 1+1 על אספרסו מרטיני, כדי שתוכלו להתעורר על עצמכם, להצביע, להשפיע ולרקוד.
אלנבי 36, מ-8:00

– הבר הלונדוני החדש רובין מציע לכל מי שבוחר 25% הנחה על התפריט, שזה די מכובד. כאילו, במקרה הזה ההנחה מוצעת גם למי שלא בוחר, אבל דעו שאנחנו מביטים בכם ושופטים.
שלמה המלך 2, 19:30-13:00

– בר פרדיסו מתחפש לטברנה איטלקית עם צלחות קטנות, הפתעות גדולות, נקניקים, דגים על הקרח, קוקטיילים ומוזיקה שמחה, בתקווה שיהיה פה שמח גם למחרת.
נחלת בנימין 43, מ-12:00

– דיזינגוף סנטר הופך ביום הבחירות למתחם קולינרי ענק שחוגג את החופש לבחור מה לאכול. בשיטוט בין הדוכנים תמצאו אוכל ומאפים בוכריים, אוכל ערבי של פטמה מוואדי ניסנס, מנות מהמטבח הסיני, באנים והעוף המטוגן של אהרוני. רק אל תגיעו לכאן לפני הקלפי ותלכו לאיבוד בדרך, הקול שלכם חשוב.
דיזנגוף סנטר, 20:00-12:00

צפון העיר ועבר הירקון

– הבר הוותיק 223 פותח את הדלתות לבילוי של בראנץ' שיכור עם ארוחת בוקר אנגלית מלאה, קרוק מסייה ועוד מנות בוהוריים לצד קוקטיילים על בסיס קפה, שפריצים מבעבעים וכל סוגי המרטיני שקיימים. מי שמצביע יקבל גם סנגריה לבנה על חשבון הבית כדי לחגוג את הניצחון המיוחל.
דיזינגוף 223, 17:00-12:00

– תריסר של שף ענר בן רפאל מעניקה 30% הנחה על תפריטי האלכוהול (קוקטיילים ויין) ביום הבחירות, ואתם בטח מבינים למה זה נזקק. בנוסף, במסגרת האפרטיבו חדש (א'-ה' 19:00-18:00) תוכלו לקבל סבב של חמישה שיפודי ירקות על האש ב-44 ש"ח, לצד יינות ישראליים נבחרים בכוס או בבקבוק ו־15% הנחה על התפריט.
האנגר 12, נמל תל אביב

– בסניפי רשת יאשקה בוחרים בין קבב לפרגית בדיל בפיתה עם צ'יפס, סלט ולימונדה ב-25 ש"ח בלבד – מבצע שמאפשר לסגור ארוחה למשפחה בת ארבעה נפשות ב-100 ש"ח. זמן טוב להזכיר שעד לפני כמה שנים זה היה מחיר סטנדרטי, ואם עליית המחירים המופרעת הזו מפריעה לכם – זה הזמן לצאת ולבחור אחרת.
יאשקה

– לכבוד הבחירות השוק הקולינרי של גלם מתארח לראשונה בקפה המגדלור, ומביא איתו גבינות עיזים, לחמי מחמצת, פטריות מיוחדות, תמרים, ירקות ופירות אורגניים, כלי קרמיקה, שירות השחזת סכינים, רוקחות טבעית ועוד ועוד. ממלאים את הסל בדברים טובים לקחת הביתה, ואז מתיישבים מול הים עם מאפים, כריכים וסלטים של קפה המגדלור, כוס יין או דרינק של קמפרי. עכשיו רק להתמודד עם החרדה של היום הזה, וכולנו נהיה בסדר.
רחבעם זאבי 1, פארק רידינג, 18:00-11:00, הכניסה חופשית

סשה ברון כהן פחות חד וחתרני מבעבר, אבל עדיין מצחיק

דמותו של עלי ג'י, הלא הוא אליסטר לזלי גרהם, גבר אנגלי לבן ממעמד הביניים שמתעקש שהוא ראפר שחור, נולדה ב-1998, כשסשה ברון כהן היה בן 27. בתכנית הטלוויזיה שנקראה על שמו, עלי ג'י ראיין אנשים שלא קלטו שהם חלק מבדיחה. לצידו בתכנית היו שני מראיינים נוספים – בוראט סגדייב וברונו גהארד, גם הם בגילומו של ברון כהן. אבל עלי ג'י היה הפופולארי מכולם, והוא היה הראשון שזכה לככב בסרט משל עצמו. ב"עלי ג'י: הסרט" (2002) ברון כהן ויתר על הפורמט המוקומנטרי של תכנית הטלוויזיה, ובמקום זאת כתב לעצמו תסריט שהוא מאה אחוז בדיוני, וחמישים אחוז גנוב מהקומדיה הפוליטית הקלאסית של פרנק קפרה "מר סמית הולך לוושינגטון" (1939).
>> 9 סרטים על מערכת בחירות שלא יצליחו להכין אתכם למציאות

הסרט דל התקציב התקבל על ידי המבקרים בחוסר אהדה, וזכה להצלחה קופתית קטנה. ארבע שנים אחרי כן, כששילח את בוראט לקולנוע, ברון כהן בחר לחזור לפורמט המוקומנטרי של שיחות עם אנשים לא מודעים, ושילב אותו בתוך תבנית עלילתית. "בוראט", כידוע, התפוצץ על המסכים, זיכה את ברון כהן ושותפיו לכתיבה במועמדות לאוסקר על התסריט, והפך לתופעת תרבות. אז ברון כהן עשה את זה גם עם ברונו, ואחרי כן חזר לבוראט, ועלי ג'י נשאר מאחור.

בינתיים העולם השתנה, תרבות הווק עלתה כפורחת, והיום עלי ג'י נתפס על ידי רבים – או לפחות מיעוט קולני – כניכוס תרבותי וכעלבון לשחורים. אבל ברון כהן, האיש שהתעלס עם גבר בזירת היאבקות בכלוב למול עיני המוני אוהדים המומים (ב"ברונו"), מעולם לא חשש מהבערת השטח, והוא לקח את זה כאתגר. הוא הכפיל את האתגר בכך שבגיל 55, לראשונה בחייו, הוא גם ביים את הסרט.

ב"עלי ג'י: מי אני?" ברון כהן מתעלם מהסרט הקודם, ומספר לכאורה את סיפורו האמיתי של עלי ג'י מתכניות הטלוויזיה. שנים אחרי שתכניתו ב-HBO בוטלה הוא מנסה לשוב ולעלות על הסוס, וחוזר לשם כך לאמריקה המטורללת של בוראט (שאותו הוא מאזכר כלאחר יד). כותרות הפתיחה מכריזות על כך שבסרט יש מספר מצומצם של שחקנים – פניהם ושמותיהם ממלאים את המסך – וכל השאר הם אנשים שאינם שותפים לבדיחה. שלושה מהשחקנים הם בעצם ברון כהן עצמו, שכמו פיטר סלרס הנערץ עליו מגלם דמויות שונות. הן יהיו מוכרות לאלה שצפו בתכנית "מי זו אמריקה?" שהוא עשה עבור שואוטיים ב-2018.

הסיבה שאני חוזרת ומזכירה את הסרט הראשון של עלי ג'י היא שלמרות ההתעלמות ממנו לכאורה, ה-DNA שלו נמצא ב"עלי ג'י: מי אני?", שהוא יותר סרט עלילתי מאשר מוקומנטרי. אמנם יש בו לא מעט מפגשים עם אנשים רגילים, אבל לפחות בחלקו הראשון של הסרט, רוב ההומור, לפחות זה שעובד, נובע מהקומדיה העלילתית המתוסרטת, ומהמשחק המדויק של ברון כהן ומורגנה רובינסון, המגלמת את זוגתו. מבחינה זו הסרט קצת נופל בין הכיסאות. מה שלא אומר שלא צחקתי די הרבה.

אחרי הפתיחה, הכוללת קטעים זכורים מתכניות הראיונות של עלי ג'י – בהן שיחה עם איש העסקים דונלד טראמפ – ברון כהן יוצא להתקפה חזיתית על ההאשמות הווקיות נגדו. הוא עושה זאת באמצעות דמותו של הליברל הלבן ד"ר נירה קיין-נ'דג'וצ'לו, שיוצא להתקפה חזיתית על עלי ג'י והעיוורון שהוא מייצג. הד"ר ללימודי מגדר (ברון כהן באיפור שהופך אותו לבלתי מזוהה) הוא דמות מצחיקה מאוד, וכשהוא מנסה לשכנע קבוצה של אזרחים שחורים להצטרף אליו במאבקו, וגורם לכך שהם יאשימו אותו בהאשמות שהוא מכוון כלפי עלי ג'י, ההפוך על הפוך הזה שנון למדי. גם שיחת הייעוץ של עלי ג'י עם מומחית לענייני ניכוס תרבותי, שבה הוא מנסה להבין בדרכו העקומה מה מותר ומה אסור ללבנים לעשות במפגשם עם תרבות שחורה, מייצרת אבחנות אבסורדיות כראוי. אבל יש גם מפגשים סתמיים, כמו זה עם מוכר שחור חביב בחנות.

יש גם גבר שחור אחד בקרב השחקנים (לא הצלחתי לאתר את שמו). הוא מגלם "מתמחה אפריקאי ללא תשלום" שהד"ר מצרף אליו במפגשיו עם הציבור – הוא טוען שהוא הציל אותו מגמביה. כלומר, זוהי מעין גרסה מודרנית של ששת, בן לוויתו של רובינזון קרוזו, שנתפס היום כדימוי לקולוניאליזם לא מודע. דמות המתמחה, שכמעט לא מקבלת את זכות הדיבור, נועדה להאיר את הדוקטור הצדקן באור מגוחך. אבל במקרה זה ההפוך על הפוך עובד נגד הסרט. כי מעבר לייצוג של ניצול מוכחש, הסרט לא נותן לדמות מינימום של כבוד, בדיוק כמו הדוקטור שהוא מגחיך. מתן כבוד לאנשים מוחלשים זה דווקא משהו שברון כהן הצטיין בו בסרטיו הקודמים.

בשלב מסוים מצטרף לסרט ערן מורד, סוכן המוסד לשעבר, שמגייס חבורה של רדנקס למבצע מטורלל נגד זרימת מהגרים לארה"ב. לפי הדיווחים ה"מבצע" צולם על פני שמונה שעות רצופות בשוט ממושך אחד. הוא מגיע לדרגות טרלול כה מופרכות, שקשה להאמין לטענה החוזרת שהמשתתפים אינם מודעים לבדיחה. תאמינו יותר – תצחקו יותר.

"עלי ג'י: מי אני?" מיועד לעלות באמזון פריים בעתיד הקרוב, וימיו על המסכים הגדולים נקצבו מראש. הביקורות עליו בארה"ב ובבריטניה הן ברובן קטלניות, ומדגישות את העובדה שרוב המפגשים של הדמויות של ברון כהן עם אנשים לא מודעים אינם מניבים ניצוצות, ולכן הסרט הרבה פחות חד וחתרני מ"בוראט". זה נכון. אבל פרט לבריון הישראלי אטום הפנים, הדמויות עצמן מצחיקות מאוד, ולכן הסרט מבדר כקומדיה מן המניין.
3.5 כוכבים
Ali G: Who Iz I? בימוי: סשה ברון כהן. עם סשה ברון כהן. ארה"ב 2026, 89 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מה רואים הלילה: להיות צעירים, טיפשים ולעבוד עבור שכר מינימום

זו כבר כמעט קלישאה להגיד שאין בנטפליקס שום דבר מקורי, אבל מה לעשות, לפעמים קלישאות נכונות. האלגוריתם הכל יכול והשמרנות שבה מנהלי רשת הסטרימינג פעלו בשנים האחרונות מנעו ממנה לייצר להיטים חדשים, והרבה פעמים אנחנו מקבלים עוד סדרה זהירה שמנסה לקלוע לטעם הקהל הרחב. לכן בכל פעם שיש גליץ' באלגוריתם אנחנו שמחים לתת צ'אנס לקול חדש ומקורי, גם אם הוא משתמש בפורמט קצת מיושן.
>> לא עברו את אחוז החסימה: הפרקים הגנוזים (בצדק) של "קופה ראשית"

"שכר מינימום", הסיטקום החדש שעלה היום לנטפליקס, נראה כמו משהו חדש במסווה של מבנה ישן. מדובר בסיטקום שעוסק בחבורה של בני נוער שרק מנסים לשרוד בעבודה העלובה שלהם – ניחשתם נכון, עליה הם מקבלים שכר מינימום – בפיצרייה ששמה את השכונה בשכונתית. היא אמנם בנויה כמוקומנטרי (יאפ, כמו "המשרד"), אבל מזרימה דם חדש למדיום עם קאסט צעיר במיוחד, הומור קצבי שמותאם לג'ן זי והמון חוצפה שכבר שכחנו שיכולה להופיע בסדרה על צעירים. זה עשוי להיות קצת מסחרר למי שלא גדל עם סמארטפון מולחם ליד, אבל זה מרגיש שסוף סוף לנטפליקס הגיעה יצירה שמנסה לפנות לקהל חדש באמת – והרבה זמן לא ראינו חדש.

כמו יצירות רבות של ג'ן זי, גם "שכר מינימום" מגיע מהאינטרנט – הוא התחיל כסדרת רשת בעמודי הסושאל של חברת ההפקה American High – מיזם עם סיפור מעניין על אדם שקנה בית ספר נטוש, ובנה ממנו חברת הפקת סרטים וטלוויזיה בתקציב מינימלי. בהתאם, הסדרה מחזיקה בקאסט קומי אנונימי כמעט לגמרי, עם שני יוצאי דופן – גרייס רייטר, שהצטרפה ממש השנה ל-SNL, ורנדל פארק המצוין ("חמוץ מתוק") שהונחת על חבורת הצעירים כבעל הניסיון בתפקיד הבוס המתעלל. בהתאם לפורמט, רוב הפרקים (14, עד כה, ובהמשך עוד 14) נעים בין 14 ל-17 דקות, וכמו ילדים שמתפרעים לבד בבית – לפעמים זה מרגיש מוזר וסתמי, אבל לפעמים אפשר לזהות ניצוץ של יצירתיות שלא היה מגיע לטלוויזיה אחרת. אם רק יתנו להם זמן, אולי עוד יצא מפה משהו מעניין.
"שכר מינימום", 14 פרקים, עכשיו בנטפליקס

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

לצייר עליהם ז*ן: להילחם על חופש הביטוי עם נשק יום הדין – קומיקס

אם לא ידעתם, עד הבחירות יש בבית רדיקל פסטיבל. כן, כן. פסטיבל בחירות. ממבט קצר בתוכנייה שלו ניכר שיש לא מעט פעילויות, אבל לפחות בעיניי שם אחד בלט מעל כולם – דין וקומיקס. בשבועות האחרונים נתקלתי בעמוד האינסטגרם שלו, והקונספט יחסית פשוט – דין גרוברד מצייר את עצמו בסיטואציות שונות, שדרכן הוא מייצר סאטירה חדה ונוקבת: נתניהו גולש על הזקפה הלאומית, ינון מגל מנופף בידיו באופן לא הגיוני אנטומית, ועוד שלל סיטואציות מוזרות ומצחיקות שגם גורמות קצת לחשוב. ביום שישי הוא העביר הרצאה וסדנה על אקטיביזם ללא אקטיביסטים, ובה הציג את שיטתו ליצירת קומיקס. על הדרך הוא השיק את ספרו "הנצחון הכי מוחלט (עד כה)" – או "זקפות לאומיות", לפי הכריכה הסודית שהוצגה בסדנה.
>> יש חיים מחוץ למדגם: 13 דברים לעשות ביום הבחירות

הצעד הראשון בשיטתו של גרוברד הוא ליצור לעצמכם אווטאר – דמות משלכם, עדיף בדמותכם, שתחזור על עצמה ברצועות הקומיקס. אחר כך צריך להחליט על אמירה – נושא שמעסיק אותנו ושיש לנו מה להגיד עליו. דרך האמירה מתחילים להרכיב את הסיפור, ומשם יוצאים לציור הקומיקס. במהלך הסדנה התנסינו בזה והאמת? זה די כיף.

הקומיקס מאפשר חופש ביטוי שאני, ככתב ומבקר, לא חוויתי. היה מעניין לבחון את זה בלי לשים לעצמי גבולות, בלי מגבלת מילים ובלי הניסיון לנסח את עצמי בצורה רהוטה ככל האפשר. העניין הוא שגרוברד לימד את הסגנון שלו, את המתודה שלו, ולא איך לצייר רצועת קומיקס. הוא הסביר בהרצאה שזה לא חייב להיות "יפה" – זה צריך להיות מספיק ברור כדי ליצור המשכיות, וכדי שהצופה יזהה את הדמויות, ההקשרים וההתרחשויות.

עבורי זו הייתה חוויה מעניינת, כי אני במקרה גם מאוד אוהב קומיקס. רק שהקומיקס שאני אוהב עוסק בגיבורי על ובעל-טבעי, בעוד גרוברד ואמנים רבים בעולם מייצרים רצועות קומיקס סאטיריות וקצרות יחסית. זאת דרך מעניינת להסתכל על קומיקס. עם זאת, קשה שלא לתהות אם יש לכך השפעה כלשהי.

השאלה "האם לסאטירה יש כוח לשנות?" היא שאלה עתיקת יומין ומורכבת, שרבים עוד לא יודעים איך לענות עליה – במיוחד לא בעידן הפוסט-אמת, שבו כל קונספירציה שטותית צוברת קהל מאמינים, בין אם מדובר במכחישי קורונה ובין אם בתיאוריית הבגידה. אל מול החומה הבצורה של הקונספירטורים, קולה של הסאטירה נחלש. עם זאת, סאטירה לא בהכרח אמורה לשנות דברים, אלא לגרום לכם לחשוב. לכן אני ממליץ לכולם לרכוש את הספר, או לכל הפחות להיכנס לפרופיל של דין וקומיקס ולשמוע מה יש לו להגיד. מי יודע? אולי גם לכם יש. למעשה, סביר להניח שלרובכם יש, ולכן הפעילות הזאת, שהיא רק חלק ממה שמוצע בבית רדיקל בימים הקרובים, נותנת דרך נוספת להביע את דעתכם ואולי גם להשפיע על הקרובים שלכם ללכת להצביע באחריות.

קומיקס הוא רק אמצעי. אמצעי טוב, שמצליח להעלות חיוך כשנתניהו עושה טיבאג לדין ברצועה אחת, כשהוא גולש על גבי זין ענק, או כשדין מביא דמות אחרת בשם פלסדין כדי להציג את נקודת מבטו הייחודית על הסכסוך ארוך השנים הזה. אבל הוא גם אמצעי חשוב, במיוחד בעידן שבו חופש הביטוי הולך ומצטמצם, במיוחד כשזה נוגע לדעות שמאלניות, רחמנא לצלן. ובמיוחד עכשיו, כשאנחנו במערכת הבחירות הראשונה מאז 7 באוקטובר.

ברקע יש דיווחים שלפיהם נתניהו ניסה לקדם פעולה צבאית לפני הבחירות, דיווחים שלשכתו הכחישה. בעיניי, הוא תמיד האדם שמרוויח הכי הרבה מהמלחמה. במקביל, אלימות של קיצונים יהודים מבעירה את השטח ביהודה ושומרון, הפשיעה חוגגת ורימונים נזרקים לבתי מגורים. והרשימה עוד נמשכת.

דין גרוברד מראה שאפשר לדבר, לתת במה לאמירות לא פשוטות גם בדרך מתוחכמת או משעשעת יותר, ולעורר מחשבה. אז תעשו כמו גרוברד: תחשבו, תהיו בעלי דעה עצמאית, תשתמשו בקול שלכם – גם בשביל להגיד את שעל לבכם וגם בשביל לשנות פה משהו במדינה המזדיינת הזאת.

לסיום, אציג את מה שאני עשיתי בסדנה. גילוי נאות: אני לא צייר, אבל את הקומיקס עצמו ציירתי ונעזרתי ב-AI רק בשביל הרקע והצביעה. תיהנו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

9 סרטים על מערכת בחירות שלא יצליחו להכין אתכם למציאות

עוד מערכת בחירות, עוד סבב של הבטחות ריקות, עוד פוליטיקאים שמסבירים לנו שהם היחידים שיכולים להציל את המדינה, עוד פרשנים שמנסים לשכנע אותנו שהפעם הכול יהיה אחרת. אם למדנו משהו מיצירות קולנוע, אז ספוילר: כנראה שלא. אבל אם כבר נגזר עלינו לבלות את החודשים הקרובים בצפייה באנשים שמשקרים לנו דרך מסך הטלוויזיה, לפחות אפשר לבחור באנשים שעושים את זה קצת יותר טוב. מהקומדיות שמזכירות לנו עד כמה הפוליטיקה מגוחכת, ועד למותחנים שמוכיחים שהפרנויה שלנו לא בהכרח מופרכת. הנה תשע סרטים שכדאי לראות לפני שהולכים לקלפי, או מיד אחרי, עם בקבוק יין והדחקה של המדגמים.
>> זהו, יום הבוחר: כל אירועי ומבצעי הבחירות במסעדות של תל אביב

המועמד (The Candidate), 1972

בקלאסיקה הקולנועית הזאת רוברט רדפורד מגלם עורך דין אידיאליסט שמסכים להתמודד לסנאט רק משום שאין לו שום סיכוי לנצח. דווקא העובדה הזאת מאפשרת לו לומר את מה שהוא באמת חושב, בלי להתחשב בסקרים או ביועצים. אלא שכשהמספרים מתחילים לעלות, גם העקרונות מתחילים להתגמש. הסרט הזה, שיצא לפני יותר מחמישים שנה, מבין משהו שמפלגות בישראל עדיין מנסות להסתיר: ברגע שהמטרה היא לנצח בבחירות, כל השאר הופך למשא ומתן. אפילו הדברים שבגללם החלטת להתמודד מלכתחילה.

הקמפיין (The Campaign), 2012

אחד מהסרטים הכי פחות מוערכים ברשימה הזאת. וויל פרל מגלם חבר קונגרס ותיק שמורגל להיבחר בלי שום תחרות, עד ששני אנשי עסקים עשירים מחליטים להריץ נגדו מועמד חדש בגילומו של זאק גליפיאנקיס. מהר מאוד מערכת הבחירות הופכת לקרקס של השמצות, סרטונים מביכים, תעמולה זולה ושני גברים מבוגרים שמתנהגים כמו ילדים בגן. במילים אחרות, מערכת בחירות סטנדרטית – רק עם בדיחות טובות יותר מהבטחת הקריפטו של ביבי. הסרט של ג'יי רואץ' לא בדיוק מציע ניתוח פוליטי מעמיק, אבל הוא כן מצליח להמחיש עד כמה מגוחכת יכולה להיות דמוקרטיה שבה כסף קונה מועמדים, יועצי תקשורת ממציאים אישיות חדשה לכל פוליטיקאי והבוחרים נדרשים לבחור בין שני אנשים שלא הייתם סומכים עליהם אפילו שישקו לכם את העציצים. אתם יודעים, בחירות.

בחירות או לא להיות (Election), 1999

מי אמר שצריך פרלמנט או קונגרס או בית לבן כדי לראות פוליטיקה מלוכלכת? ריס ווית'רספון מגלמת תלמידת תיכון שאפתנית שמוכנה לעשות הכול כדי להיבחר לנשיאות מועצת התלמידים, ומת'יו ברודריק הוא המורה שמחליט לעצור אותה בכל מחיר. מה שמתחיל כמאבק מטופש על תפקיד חסר משמעות הופך במהירות למלחמת עולם של אגו, נקמנות ומניפולציות. אלכסנדר פיין מצליח להראות איך אפילו בחירות בבית ספר יכולות להוציא מאנשים את הגרסה הכי גרועה של עצמם. מצד שני, לפחות בתיכון המנצח לא יכול להכריז מלחמה מול איראן.

כל אנשי הנשיא (All the President's Men), 1976

רוברט רדפורד ודסטין הופמן מגלמים את בוב וודוורד וקארל ברנסטין, שני עיתונאים של הוושינגטון פוסט שחוקרים פריצה למטה המפלגה הדמוקרטית, ומגלים פרשה שמגיעה עד לבית הלבן. בתקופה שבה פוליטיקאים ממהרים להכריז שכל פרסום שלא נוח להם הוא פייק ניוז, כדאי להיזכר בסרט שמראה מה עיתונות חוקרת יכולה לעשות כשהיא באמת עושה את העבודה שלה – בלי צעקות באולפן, בלי פושים היסטריים ובלי פאנל של שבעה אנשים שמתווכחים על מה שעדיין לא קרה וגם לא בטוח יקרה. אתם יודעים, עיתונות. כזו ששומרת על מערכת הבחירות. אל תאמינו לכל מה שצועקים לכם.

צבעי השלטון (Primary Colors), 1998

למרות היותו סיינטולוג ואיש מוזר באופן כללי, כיף לראות את ג'ון טרבולטה משחק. שנתיים לפני תחילת המילניום החדש הוא השתתף בסרט הנשכח הזה, שבו הוא מגלם מושל דרומי כריזמטי שמתמודד לנשיאות ארצות הברית, מחבק תינוקות, לוחץ ידיים ומסתבך בשערוריות מיניות. נשמע מוכר? הסרט מבוסס על רומן שנכתב בהשראת הקמפיין של ביל קלינטון, ומציג במקביל את הפוליטיקה דרך עיניו של צעיר אפרו-אמריקני אידיאליסט שמצטרף לקמפיין של המושל, ומגלה כמה קשה להפריד בין האדם לבין המנהיג. מה שהופך אותו למעניין במיוחד הוא שהוא לא מסתפק בלהראות לנו שפוליטיקאים משקרים, אלא שואל – האם אנחנו מוכנים לסלוח להם על השקרים כשהם מבטיחים לקדם את הדברים שאנחנו מאמינים בהם? בישראל, כידוע, השאלה הזאת כבר הפכה לספורט לאומי.

מילק (Milk), 2008

סיפור חייו ומותו הביוגרפי של הארווי מילק, ההומוסקסואל המוצהר הראון שנבחר לכהונה ציבורית בכירה בארה"ב, הוא מסרטיו החשובים ביותר של גאס ואן-סנט, וללא ספק גם מסרטיו הנגישים ביותר. שון פן מספק הופעה כובשת וראויה לאוסקר (שבו גם זכה) בתור מילק, שצומח מאקטיביסט קטן בשכונה שלו לפוליטיקאי מנוסה שמשלם את המחיר האולטימטיבי על מאבקיו. בין אופטימיות ליאוש, הסרט מספק מבט כן וחסר פשרות על פוליטיקה בכל צדדיה – אלו שמעוררים תקווה, ואלו שגורמים לכם לרצות לוותר על להצביע. אבל גם אלו, כמו שהסרט דואג להדגיש, לא מצליחים להרוס את התקווה.

מנהיג בהזמנה (Irresistible), 2020

סרטו השני של ג'ון סטיוארט ("הדיילי שואו") כבמאי עוסק בתחום שבו הקומיקאי מבין מצוין – הפוליטיקה הקטנה כגדולה של אמריקה. האסטרטג של המפלגה הדמוקרטית (סטיב קארל), שכבר עייף מהפסדים (בכל זאת, הסרט יצא פוסט הכהונה הראשונה של טראמפ) מוצא חוואי בעל עבר צבאי עם דעות ליברליות בעיירה קטנה בוויסקונסון, שזה בערך כמו למצוא גדי אייזנקוט. במהרה הוא מפנה את כל משאבי המפלגה הגדולים למירוץ לראשות העיר כנסיעת מבחן, מה שמושך לנקודה הלא חשובה הזו במרכז ארה"ב גם את יריבתו הוותיקה מהצד השני של המתרס הפוליטי (רוז ביירן), ומייצר מלחמה של ממש. סאטירה פוליטית לא נשכנית מדי, אבל בהחלט כזו שמפרקת את הקמפיינים הפוליטיים של ימינו.

לא (No), 2012

הסרט הצ'ילאני המעולה שהיה מועמד לאוסקר, המבוסס על מחזה בשם "משאל העם", מתמקד במאחורי הקלעים של הקמפיין להכרעת משאל עם שנערך בצ'ילה ב-1988, שנועד לקבוע אם הגנרל אוגוסטו פינושה יזכה ל-8 שנים נוספות בראשות החונטה הצבאית (לא נו, באמת ככה קוראים לזה). הסרט משתמש באלמנטים דוקומנטרים (חלקם סרטוני קמפיין שהופיעו בטלוויזיה הצ'יליאנית לקראת המשאל) כדי להרגיש כמו סרט תיעודי, אבל מתמקד בדמותו הפיקטיבית של רנה סאוודרה (גאל גרסיה ברנאל), פרסומאי שהופך את הדמוקרטיה לסקסית שוב בעיני העם, ומוביל קמפיין שהופך את הפוליטיקה לפופוליטיקה, עם שאיפות לתקווה. אפשר רק לקוות גם לנו.

לכשכש בכלב (Wag the Dog), 1997

שבועיים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, הנשיא מסתבך בשערוריית מין. מה עושים, מתנצלים? מתפטרים? סתם, נראה לכם? לא למדתם כלום מביבי? בסאטירה המבריקה של בארי לוינסון, יועץ פוליטי מגייס מפיק הוליוודי (דסטין הופמן) כדי להמציא מלחמה שלמה באלבניה ולהסיט את תשומת הלב הציבורית. הסרט יצא ב-1997, אבל בעידן שבו סרטוני AI הפכו לכלי תעמולה והמציאות נראית כמו פרק לא מוצלח של סאות' פארק, הוא מרגיש כמו סרט תיעודי על מערכת הבחירות הבאה, מה שהופך אותו לסרט מצוין לצפות בו לפני הבחירות. שלא יכשכשו בכם.

לא עברו את אחוז החסימה: הפרקים הגנוזים (בצדק) של "קופה ראשית"

הרבה דברים בחיינו הגיעו בזכות קופה ראשית: הכרה, פרסים, פרנסה ולרווקים בינינו 12 מאצ'ים בטינדר. ההצלחה של הסדרה היא בלתי נתפסת. כל עונה, אנחנו בטוחים שזה ייגמר. זהו. כמה אפשר? ההצלחה תסתיים, וניאלץ לחזור להייטק, ואז בהייטק יגידו "מה אתם עושים פה? אתם לא עובדים פה איזה עשר שנים. מה חשבתם שנחכה לכם כאילו? מה זה סיטקום? לא לא לא. וגם נתנו ל-AI הודי להחליף אתכם. שזה אפילו זול יותר מ-AI רגיל. זה כמה אנחנו בזים לכם". אבל וואלה, זה לא קורה.
>> גראנד סלאם: "קופה ראשית" מצליחה לצאת מאזור הנוחות שלה

וההצלחה היא אכן מטורפת. מתן כבר לא יוצא מהבית שלו בלי משקפיים וכובע. אף אחד לא מזהה אותו, זה פשוט מה שרופא העור שלו המליץ – יש לו עור מאוד רגיש. דניאל לא עומד בפרץ ההודעות ששולחים לו. אז מה אם זה בעיקר בוטים מהפיליפינים עם שמות כמו צ'ונסי צ'ונסי ותמונות פרופיל של סידני סוויני שמבקשים 4 ספרות אחרונות של ויזה. הערצה זו הערצה.

אבל זה לא רק קצפת ותותים, חברים. בתור כותבים שעובדים עם יוצרי הסדרה, יניב זוהר ונדב פרישמן, יש המון רעיונות שאנחנו מציעים שלא עוברים את הפילטר שלהם. על כל רעיון שנכנס, יש אולי מאה שיניב ונדב פוסלים. עכשיו אנחנו כמובן חושבים שהם צודקים בכל פסילה, כל עוד הם משלמים לנו את המשכורת. הטינופים יבואו אחר כך.

אבל בכל זאת, החלטנו להביא פה טעימה קטנה מכל הרעיונות המדהימים שלנו שלא הגיעו למסך. חלקם מומצאים, חלקם מופרכים, חלקם אפילו מעולם לא הוצעו ונכתבו רק למען הכתבה הזאת. ניתן לכם לנחש איזה. למנחשים נכונה יוגרל פרס מתנת…

כיפור: לפני יום כיפור כל הסופרים באזור נסגרו בגלל ביקורת בריאות, ורק שפע יששכר נשאר פתוח. שירה, שהתעלמה מההתראות שהיא קיבלה, מוצאת את עצמה בערב יום כיפור כששבעה אוטובוסים שונים של לקוחות שבאים לקנות אוכל לארוחה המפסקת צובאים על הסופר. ראמזי, שחטף ציפורן שפיצית של כוכבה לעין ונאלץ לשים רטייה, מנסה לעזור לה לעמוד בפרץ. בינתיים ניסים ואנטולי נשלחים לחווה של סיני ברחובות כדי להביא בשר נוסף. אמנון מנסה רק לצאת בחיים מהסופר כשהוא נוהג בעגלה מקרטעת שחטפה פגיעה מעגלת תינוקת.

קופות של תקווה: שירה מכריחה את ראמזי לקחת את ימי החופש שלו ולנסוע לנופש למלון באשקלון. ראמזי, אשר טוען שהוא נמצא במלון על לא עוול בכפו, מחליט לחפור מנהרה החוצה מחדר המלון אל עבר הלא חופש, מאחורי פוסטר של יששכר שקדי שהוא תלה. כשהוא סוף סוף מצליח לצאת אל החופש, השומר של המלון מסביר לו שהוא היה יכול פשוט לצאת מהדלת – מנהל המלון מגיש תלונה, וראמזי נכנס לכלא על השחתת רכוש, שם הוא מתחיל לחפור מנהרה.

קופסת שימורים: ראמזי מגלה קופסת שימורים ישנה מאוד בלי ברקוד ועטיפה מאחורי אחד המדפים, ומנסה להבין מה יש בה. מצד אחד הוא חייב לגלות כעובד הסופר, מצד שני אסור לו לפגום בקופסה כי אז לקוחות לא יוכלו ליהנות ממנה. הוא מביא אותה לאסף הרופא, מעביר אותה ב-CT, משתמש במתקשרת – כלום לא עובד. בסוף הוא פותח אותה ומבטיח לשלם עליה – ומגלה מלפפונים חמוצים. אוכל – וחוטף בוטוליזם.

הקרב: נחצ'ה אלמוזלינו, היריב של צ'יבוטרו מימי הקרבות שלו, מגיע לסופר. אלמוזלינו נראה מצוין לאיש בן שמונים, שרירי, חטוב, הוא לועג לצ'יבוטרו על כמה זקן וחלש הוא נהיה. צ'יבוטרו מזמין אותו לקרב ומתחיל להתאמן. מתחיל מונטאז' אימונים של צ'יבוטרו לקראת הקרב – אחרי שתי הרמות משקולות הוא חוטף התקף לב ומת.

הריקוד האחרון: שירה צופה בדוקו "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן, ורואה איך הוא רדה והתעלל נפשית בחבריו לקבוצה כדי להביא אותם למצוינות. היא מחליטה לאמץ את שיטת הניהול הזאת ומתחילה לרדות ולקלל את העובדים. ראמזי לוקח את זה קשה במיוחד, וכמנגנון התמודדות מתחיל לסבול מאכילת יתר. חודש לאחר מכן, ראמזי ששוקל פי שתיים ממה שהוא שקל, לא יכול לשאת יותר את הרודנות של שירה, ומנסה לתלות את עצמו במחסן, אבל כשהוא עולה על השרפרף, השרפרף נשבר כי הוא שמן מדי.

ריטלין: ראמזי מועמד לעובד השנה של כל הרשת, ובמקביל פוגש בפעם הראשונה בחייו לקוח משעמם מדי. הוא לא מצליח להתרכז בסיפורים שלו. לא מצליח לזכור את השמות של הנכדים שלו. לא מצליח להקשיב כשהוא מספר בפעם הרביעית איך הוא הראשון בארץ ששתל פקעות של אלוקסיה. אז הוא לוקח ריטלין כדי להתרכז. מגיע לגמר של התחרות – ופוסל את עצמו על שימוש במשפרי ביצועים.

האמנון הירוק: אמנון טיטינסקי מוצא את החייזר אבין-סור גוסס בחללית בחניון, טבעת הכוח של החייזר בוחרת באמנון להיות "הפנס הירוק" החדש ומעניקה לו כוחות־על שיאפשרו לו להציל את כדור הארץ מהסכנות הרבות שרובצות ביקום. כשאמנון מגלה שהתפקיד לא מגיע עם משכורת, שהוא לא מקבל החזרי נסיעות ושהוא צריך לקנות את החליפה מהכסף שלו, הוא מסרב לתפקיד וכדור הארץ מושמד על ידי חייזרים זמן קצר לאחר מכן.

רעמ-זי: יש סערה בחוץ והדלתות האוטומטיות בסופר מתקלקלות, ראמזי צריך לפתוח ולסגור את הדלתות כל הזמן לבד כדי לפתוח ללקוחות ולדאוג שהגשם לא ייכנס. בסוף הסערה מתחזקת בטירוף. הדלת נתקעת בגלל שפתחו וסגרו אותה כל כך הרבה פעמים, ראמזי עומד בחוץ ומגן על הסופר מפני הגשם המטורף בגופו, חוסם את הדלתות. שומע בום חזק בטירוף של רעם. ראמזי נבהל, רועד מקור בטירוף. ממש רועדות לו השפתיים. מחזיק את הדלת. עוד רעם מטורף. זה רעם, מה זה? רעם מה זה? רעםזה. רעמזי. ראמזי. ראמזיייי. וכל אחד יבין את הרפרנס כי משחקי הכס חיה לנצח.
פרק הבחירות המיוחד של "קופה ראשית" ישודר בכאן 11 ובכאן BOX ב-21:30 ביום שלישי, 27 באוקטובר 2026.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?